יצחק דב ברקוביץ (1885-1967)

סופר ומתרגם יהודי עברי ויידי. ברקוביץ היה חתנו של שלום עליכם, ותרגם את מרבית כתביו מיידיש לעברית. יצירתו של ברקוביץ ברובה היא דו-לשונית; נכתבה בגרסה עברית ובגרסה יידית כאחד. השהות במחיצת חותנו שלום עליכם היתה בין הגורמים שעודדוהו לפנות ב-1906 לכתיבה ביידיש במקביל לעברית, ומאז פעל בשני מסלולים לשוניים אלה בניגוד למעמדו המרכזי בספרות העברית נותר דמות משנית בספרות יידיש, ככל הנראה בשל נאמנותו לעברית, לציונות ולארץ-ישראל. ב-1910 כינס ברקוביץ לראשונה את סיפוריו בשתי הלשונות בשני כרכים מקבילים, והחל במפעל התרגום מיידיש של כתבי שלום עליכם, שימש עורכו הספרותי של "העולם" בשנותיו האחרונות התקין מחדש את כתביו העבריים במהדורה מסכמת, התמסר למפעלי הנצחה של יהדות מזרח אירופה (עריכת ספר הזיכרון לעירו סלוצק, 1962, והקמת בית שלום עליכם בתל-אביב), וחיבר את יצירתו האחרונה, שהופיעה במקביל בעברית וביידיש: צרור "פרקי ילדות" זכרוניים המוגשים מזווית ראייתו של ילד רך (1965־1966). ב-1955 הוענק לו פרס טשרניחובסקי לתרגומי מופת על תרגום הסיפורים האחרונים מכתבי שלום עליכם