המשורר, ד”ר שאול טשרניחובסקי, היה איש צבעוני, תוסס ומלא תאוות חיים. נראה כי רצה לבלוע את העולם ולהתנסות בחוויות מכל הסוגים והצבעים. הוא הונע על ידי רגשות עזים, שהציפו אותו, ובדרכו חסרת הפשרות שאף לנתץ מסגרות.
כתב-ידו של טשרניחובסקי מהיר וסוער. האותיות עגולות, מחוברות בצורה המטשטשת את קריאותן, והחלק האמצעי של האות הוא בגודל משתנה. תופעות גרפיות אלו מעידות על סערת רגשות ועל מצבי-רוח הנעים בין התלהבות לדכדוך. כתב-היד מזכיר במידה מסוימת מנוע הזקוק לכמות נדיבה של דלק: חוויות, התרגשויות וגירויים חדשים. הוא נטה להשתעמם ולדעוך בחיי שיגרה. נראה שכאדם חסר מנוחה, דינמי ונמרץ הוא חיפש בהתלהבות רבה אתגרים חדשים, לעתים אף תוך איבוד חוש המידה. טשרניחובסקי לא תכנן מראש את צעדיו, הוא סמך על פיקחותו ועל יכולת האילתור המצוינת שלו, וידע שחושיו המפותחים יעזרו לו לצאת מכל מצב, שבפזיזותו נקלע אליו. הפתגם: “פיקח יודע לצאת ממצבים שחכם לא היה נקלע להם” כמו נכתב עליו.
האותיות המלאות והתפוחות והתנועה המעוגלת עם הקישורים המהירים מעידים על כישרון להבעה בעל-פה, לניהול משא-ומתן ולרטוריקה. נראה כי הכותב היה כריזמטי מאוד ובעל חוש דרמטי. בעזרת יכולת השכנוע המצוינת שלו דירבן לפעולה ובקסמו האישי ובהתלהבותו סחף את הסובבים אותו כמו גורו.
האות ס’ חצויה ונראית כמו לב שבור ומעידה על ליבו השבור של המשורר בזמן שכתב שורות אלו. אולי בסערת ליבו התאהב עד כלות, אך עד מהרה דעכה התלהבותו. טשרניחובסקי יכול היה להסתדר בכל מסגרת ובכל מצב, כמו חתול הנופל תמיד על רגליו. הוא ידע להיות מניפולטיבי בעת הצורך ונעזר בחריפותו השכלית, בדמיונו העשיר והמפותח ובתושייה המרובה שלו. עם זאת, מזגו הסוער יכול היה לגרום לו להיקלע לא אחת למריבות ולעימותים עם אנשים. כטיפוס רגשני, הוא נטה להגיב בצורה אימפולסיבית כשחש מאוים או כבול. הרבגוניות והצבעוניות שלו איפשרו לו לעסוק בתחומים שונים ואף מנוגדים, כמו שירה ורפואה.
אילולא היה משורר, יכול היה להיות: שחקן, איש תקשורת, מנחה טוק-שואו.