שירת העצים

סופרים רבים רכונים אל שולחן הכתיבה וכותבים על המראות הנשקפים מחלונם. בהמשך תוכלו למצוא לקט של שירים על עצים שנמצאו בארכיון. השירים פותחים מרחב להרהור, פקפוק, השתאות  והתחברות לעצמנו ולאחרים. את השירים עצמם אפשר למצוא למטה.: כל שיר הוא הזמנה לעצור, לנשום, ולהתחבר מחדש לחי ולמתהווה בתוכנו מרגע לרגע.

“כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה” ~ כתב נתן זך והוא מזכיר לנו את הזיקה העמוקה בין האדם לעץ, דרך תהליכי הגדילה, השאיפה לגובה, הצמא למים, והיכולת להתחדש.

העץ אינו רק סמל לעמידות בזמנים קשים, אלא גם לשבריריות החיים. כמו האדם, גם העץ “נִגְדָּע” ו”נִשְׂרָף בָּאֵשׁ”, תיאורים שמזכירים את הארעיות והפגיעות שבקיומנו.

“אבל כשהייתי עץ אהבתי רק לפרוח”, בלשונו של אמיר גלבוע.

כי האדם עץ השדה
כמו האדם גם העץ צומח
כמו העץ האדם נגדע
ואני לא יודע איפה הייתי ואיפה אהיה
כמו עץ השדה

נחום גוטמן – על גזע עץ כרות

נתן יונתן / שני אלונים

השיר פורסם לראשונה בעיתון “משמר לילדים” בדצמבר 1958. השיר הוא קינה על שני עצי אלון שנגדעו בקיבוץ שריד בו התגורר יונתן. לאחר נפילתם של בנו ליאור וחברו לצוות הטנק אמנון שפירא, נתן יונתן שייך את השיר לנפילת בנו וחברו. בספרו “שירים על אדמה ומים”, הקדיש אותו לזכרו של שפירא. כך השיר קיבל משמעות חדשה. “שני אלונים” התפרסם מחדש במשמעותו הטרגית.

אבות ישורון – שני שירים: על עץ התאנה ועל עץ האזדרכת

לאה גולדבג  – אורן וקיקיון

השיר אורן משתמש במטאפורה של העץ על מנת לבטא את תחושת השייכות של המשוררת לשתי מולדות שונות שביניהן היא נקרעת. גולדברג מבטאת את תחושת התנתקות מנוף ילדותה אל מול הנופים שהפכו לה למולדת שנייה. האורן בו היא פוגשת בארץ עם אורן המזכיר לה את האורן  שבנוף ילדותה והוא יוצר מעין גשר שמחבר בין שני המקומות השונים

“וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל יוֹנָה: הַהֵיטֵב חָרָה לְךָ עַל הַקִּיקָיוֹן? וַיֹּאמֶר: הֵיטֵב חָרָה לִי עַד מָוֶת”. אזכור תנכי זה פותח בפנינו פתח להבין את שירה של גולדברג על הקיקיון. אלא שבשיר זה אין הקיקיון מצל על יונה הנביא, אלא על גוף עירום, שבהמשך מתברר שהוא עירומה של הדוברת.

אלישבע  / ארנים

בשיר שנכתב במוסקבה בשנת 1924, פונה אלישבע, מכל אילנות המולדת הרוסית, דווקא לעצי האורן. היא מתבוננת בהם כבחיזיון נבואי, ומוצאת בהם איזו שלווה השייכת לממד קדוש של היקום.

בענפיהם הנשלחים אל על מזכירים לה האורנים לרגע עצים ממקום אחר ומזמן אחר: ארזי הלבנון אשר שימשו לבניין בית המקדש. בפרישת כפיהם לקראת השמש בחורשה הרוסית הם ננדמיקני המנורה בבית המקדש.

שיחה / דן פגיס

אַרְבָּעָה שׂוֹחֲחוּ עַל הָאֹרֶן.
אֶחָד הִגְדִּיר אוֹתוֹ לְפִי הַסּוּג, הַמִּין וְהַזָּן.
אֶחָד עָמַד עַל מִגְרְעוֹתָיו בְּתַעֲשִׂיַּת הַקְּרָשִׁים.
אֶחָד צִטֵּט שִׁירִים עַל אֳרָנִים בְּכָל מִינֵי שָׂפוֹת.
אֶחָד הִכָּה שֹׁרֶשׁ, הוֹשִׁיט עֲנָפִים וְרִשְׁרֵשׁ.

אנדד אלדן / מה נאה אילן זה

המשורר אנדד אלדן, בן קיבוץ בארי מנציח בכתיבתו את חיי הקיבוץ. חיים מלאי שיר ושמחה משתקפים מארכיונו שהובא למכון גנזים.  שירתו מלווה כל טקס, אירוע או חגיגה שהתקיימו בקיבוץ. בארכיונו העשיר מצאנו שירים לטקסים השונים שנערכו בקיבוץ. להלן השיר ” מה נאה אילן זה”  שהודפס בחוברת “ט”ו בשבט” חג האילן  בשנת 1981 בקיבוץ בארי.