בכל זאת יש בה משהו
בתי-הקפה של תל אביב היו מאז ומתמיד מקום מפגש לאנשי הבוהמה התל-אביבית. הדירות היו קטנות וצפופות, הכיס ריק – ובמחיר של כוס תה (או בהקפה, כמובן) אפשר לשבת בכסית או בשלג לבנון עד השעות הקטנות של הלילה. מפגשי רעים, ויכוחים בענייני תרבות, קטטות ספרותיות, פלירטים והתחלות של רומנים, הקראת שירים ומה לא – התנהלו בבתי הקפה. זו גם הייתה הכתובת שבה ידעו משוררים צעירים, כמו יהודה עמיחי החייל, לשלוח את ביכורי שיריהם למשוררים הוותיקים – כמו לאה גולדברג בקפה הרלינגר. “ראשית כל אבקש את סליחתך על ששלחתי מכתב זה דווקא לקפה הרלינגר…. לא ידעתי את כתובתך, אך אני יודע שבאותו בית קפה אפשר למצוא אותך”.
קיץ נעים, החברים מגנזים
בכסית חיים גורי, אמיר גלבוע, א. צ גרינברג, נתן אלתרמן
דן בן אמוץ ואייב נתן צילום PPS, PPS
דן בן אמוץ וחצקל איש כסית
בכסית חיים גורי, אמיר גלבוע, א. צ גרינברג, נתן אלתרמן
בכסית, חיים גורי, אמיר גלבוע, א.צ גרינברג, נתן אלתרמן
דן בן אמוץ וישעיהו ליבוביץ בקפה הבימה
זאב יוסיפון, נמיר, חנה רובינא, נתן אלתרמן, יעקב אורלנד, יעקב הורוביץ
חבורה של סופרים, במרכז נתן אלתרמן
טובה גורביץ, אלן בן אמוץ, רותי חפר, שאול ביבר, אורי זוהר,
יהודה עמיחי ללאה גולדברג לכתובת קפה הרלינגר
יהושוע בר יוסף מספר ליגאל מוסינזון העצור ברפיח על בית הקפה כסית 1956
נתן אלתרמן ואברהם שלונסקי 1946
קמרה אולפן לצילום, במרכז, שייקה אופיר, אורי לוי רינה שני משמאל דן בן אמוץ