ב- 8.3.18, נפתחה במוז”א מוזיאון ארץ-ישראל בתל אביב תערוכה משותפת של המוזיאון וארכיון “גנזים” אגודת הסופרים (האוצרת: חגית שורק), המוקדשת למפגש המיוחד שבין שתי המשוררות. בתערוכה יוצגו כתבי יד ומכתבים מקוריים מאוצרות הארכיון.
יצחק בר יוסף, “גנזים” אגודת הסופרים
עזה צבי על המפגש בין יונה וולך לזלדה:
“ופעם הבאתי אליה את יונה (וולך). ישבנו אל השולחן ודיברנו, ואני ביקשתי מזלדה שתאמר שיר. היא אמרה את ‘משירי ילדות’ ועוד שירים. יונה הייתה מופתעת, אולי נדהמת. מה זה, היא אמרה, למה הדברים האלה מתגלגלים ככה? צריך לאסוף אותם ולשים בקופסה. כך היא אמרה – בקופסה. צריך להדפיס במכונה ולהוציא ספר! בדברים הפשוטים האלה כאילו אמרה ‘יהי אור!’ היא לא רק קלטה את השירים בפאסיביות, כמו כולנו, אלא רצתה מיד להרחיב את המעגל למען השירים ולמען הקוראים. זה היה רגע של עדן, כשהכול עדיין טהור, בלא שום כוונות, כעסים ודעות קדומות, ודבר אינו קיים מלבד הנדיבות, נדיבותה של יונה. משוררת צעירה שעוד לא פרסמה ספר, מושיטה יד בבטחה ובתוקף למשוררת בוגרת ממנה. הוחלט שיונה תשאיל את מכונת הכתיבה שלה הגדולה והישנה. דניס סילק נבחר להיות ה’סבל’ של השירה ולהביא את המכונה. עלי הוטל להדפיס את השירים במכונת הכתיבה, אף על פי שאינני אוהבת לנגוע במכונות ואפילו לא במכונת כתיבה.
… בחלוף הזמן יונה הרחיקה יותר ויותר אל ‘הצד האחר’ של החיים. לפני שנים אחדות לאחר שנפגשו שוב זלדה ויונה, והפעם רק פגישת עיניים, כתבה זלדה בעקבות זאת את השיר ‘שני יסודות’. היסודות הזרים זה לזה הם השלהבת והברוש.
… פגישתן של המשוררות שתחילתה כה מופלאה, באה את קיצה המוחלט עם שירה של יונה ‘תפילין’. נראה שזלדה חשה, כי משוררים יכולים להחיות ולהמית האחד את שירתו של השני, וביונה נתקיימו שני הדברים”.
(מתוך: עזה צבי – “זלדה – הכמיהה לידידות”, “חדרים” 4, 1984, בעריכת הלית ישורון).
