כתב-ידו של ברנר קטן ועדין. במבט ראשון הוא נראה מוקפד והאותיות דומות לנמלים זעירות. לעתים נדמה כי יש אותיות וסימנים שנבלעים כמעט בחלל הגדול של דף הנייר. כאשר מקלפים את הקליפה החיצונית בכתב מתגלים חיבורים מקוריים בין האותיות, תנועה מהירה ותנופה פנימית. סימנים אלה של קישורים אווריריים מעידים על אינטואיציה פנימית של הסופר.
השילוב המיוחד של כתב-יד קפדני, קטן ומסודר, עם תנועה פנימית ואוורירית של האותיות מעיד על אדם בעל כושר ניתוח אנליטי, המתבסס על הברקות ואידיאות.
הפסיכולוג קרל יונג תיאר את טיפוס האינטואיציה המופנם כאדם עם הברקות פנימיות ותפיסת מציאות מעבר לחוויות היומיומיות. בכתב-ידו של ברנר מתגלה אותה קליטה מיוחדת, מקורית, ויכולת להתעלות מעל לפרטים. מחשבותיו נדדו למקומות רחוקים ורוחניים, שלא בהכרח נתפסים בחוויות החושיות. צורת חשיבה זו העניקה לו הבנה עמוקה של אפשרויות ושל התרחשויות בטרם קרו, והוסיפה לו מעין מימד נבואי. הוא ניחן בתובנה המבוססת על קישורים רעיוניים מעולמו הפנימי, כתוצאה מאינטרוספקציה. לברנר, העולם מסביבו נותר לא מפוענח. הוא העמיק לחקור ולנסות להבין אותו, ונדד במסעותיו הרוחניים האינסופיים לעבר עולמות אידיאיים רחוקים, מעבר לאופק.
בהיותו מונע על ידי תפיסת עולם אינטואיטיבית, הוא השיל מעליו את הקליפות ואת שכבות המגן של האני ולכן נותר חשוף ופגיע. מבנה אישיותו התאפיין ברגישות-יתר לסביבה, כי האני נותר למעשה ללא שריון: הוא חש את הכאב מסביבו ביתר שאת והתקשה לחזור לסדר היום כאשר חווה חוסר צדק או צער.
אפשר לראות בכתב – בעיקר באיזור האמצעי – רכות בצד חולשה. האותיות כתובות בהססנות, בלחץ קל בלבד, ונראה כי לכותב לא היה כוח לסיימן.
בהתנהגותו היה ברנר מסויג, ביישן ומופנם. הוא גילה אמפתיה ואיכפתיות כלפי הזולת, אבל בחייו האישיים השתדל להימנע מחיכוכים ולהימצא בסביבה רגועה וחסרת קונפליקטים.
כתב-היד אסתטי, עיצוב הקימורים והקווים נעים לעין, נקי ומעודן. זה מעיד על נטייה גם לאמנות ויזואלית, נוסף על אמנות הספרות והכתיבה.
אלמלא היה סופר, יכול היה להיות : פילוסוף, היסטוריון או פסיכולוג קליני.