לכבוד החזרה ללימודים, לבית ספר ולגן הילדים. מעניין לנתח את כתב ידה של מרים ילן שקליס. משוררת מופלאה ורגישה שהיטיבה לתאר את עולם הילד בדמיון עשיר בצבעים מיוחדים וברגשות העדינים של הילדים. כתב ידה מעניין, מורכב וכאשר מתבוניים בקווים המאפיינים את אישיותה לא מפליא כי שיריה כה מרגשים.
כתב-ידה של מרים ילן שטקליס ברור, קריא ומסודר. היא משרטטת את האותיות באיטיות, בזהירות ובקפדנות, כדי למנוע אי-הבנות ולהבהיר את עמדותיה ומחשבותיה. ניכר כי היוצרת מחפשת עולם עם סיבתיות, חוקים ברורים וכללי משחק מוגדרים.
הכתב הקטן והפשוט וחסר הקישוטים מעיד על צניעות ועל צורך להשתייך למסגרת ולפעול על-פי נורמות מקובלות. נראה כי שטקליס התאמצה לכתוב בהתאם לכללי הכתיבה התמה ולהוכיח כי היא תלמידה מצטיינת. בסבלנות רבה ובשקדנות שירטטה את הקווים ולא הניחה לשום פרט לחמוק מתחת ידיה. זה מעיד על חוש אחריות, משמעת עצמית, סדר ושיטתיות.
בעולם שיצרה, הכול היה צפוי: היה שכר ועונש וטוב ורע. חלוקה זו עזרה לה למסגר את רגשותיה ומחשבותיה בתבניות של חוקים וערכים. נראה כי האמינה בתום-לב, שאם תפעל על-פי הערכים שעל-פיהם חונכה, העולם יהיה מסודר וכולו טוב. היא לא הרשתה לעצמה כל ספונטניות, מחשש שתפר את הסדר שהגן עליה. שירי הילדים שכתבה איפשרו לה, כפי הנראה, לתת ביטוי לרגשותיה. החלוקה הטוטלית של שחור-לבן המאפיינת את עולם הילד היתה לה נקודת-מוצא והזדהות.
ההמשך של כתב-היד, בדף השני, נראה זוויתי יותר. יש בו משיכות עט שנעשו בתעוזה יחסית וניכר כי תחושת המחנק הנובעת מהיצמדות לכללים פורצת החוצה. הכתב צפוף יותר, שולי שמאל ישרים פחות ויש קווים ישרים וחדים. סימנים אלו מעידים על רצון להרפות מהמסגרת ועל כעס מודחק, שמאיים להציף אותה. עם זאת, אם מסתכלים בתוך האותיות, המוקפדות היטב, רואים כי התנועה בכתב-היד הססנית ויוצרת צורות שבלוליות. הדבר מלמד על פחדיה לפרוץ את התבנית המקובלת והתכנסותה פנימה.
האות ל’ מסמלת קשר הדוק לדמות האב ויחס דו-ערכי כלפיו. בדף הראשון היא נכתבה בצורה מעוגלת ורכה, סימן גרפי המעיד על הפנמה של הערכים והזדהות של היוצרת עם דמותו. בדף השני, האות ל’ נשברת, הקו המעוגל, שנכתב ברציפות, נקטע, והוא מסמל הסכמה במישור השכלי-רעיוני ובו-זמנית, קושי רגשי להכיל את מה שמייצג האב.
לעתים, במהלך הכתיבה חלים שינויים החושפים את התלבטויותיו של הכותב ביתר שאת. בדפים אלו של שטקליס ניתן להתחקות אחר התמורות שעוברת אישיותה, הממחישות את המאבק שמתנהל בתוככי נפשה: רצונה להקפיד על החוקים והכללים והצורך שלה לרצות את הסביבה, מול תחושת המחנק בעולם המסודר, הצפוי והעקבי שיצרה.
ילן שטקליס חושפת מאחורי הקפדנות את היסודות הילדיים באישיותה. בספרה ‘חיים ומילים’ היא טוענת כי אינה רואה כל הבדל בין ספרות המבוגר לבין ספרות הילד. לשיטתה, נפש המבוגר טעונה קליפות כבדות של ניסיונות ודעת המהוות “שיריוני מגן לנפשו”.. “הסירו מעט מן הקליפות הללו מנפשכם ותראו מנגד נפש ילד”.
ואכן מבעד לקליפות דעותיה המגובשות, כאשר מסירים את הזוויות ואת הקווים החדים בכתב, נותרות אותיות מעוגלות, שנכתבו באיטיות בהן החלק האמצעי בולט, תופעות המאפיינות כתבי ילדים.