מנחם זלמן ולפובסקי (1975-1893) היה סופר, משורר ומתרגם, זוכה פרס טשרניחובסקי לתרגומי מופת. נולד בפלך צ’רניגוב שברוסיה. קיבל השכלה מסורתית ובמקביל למד עברית, רוסית, גרמנית ולמד לימודים כלליים בכוחות עצמו. היה פעיל ב”צעירי ציון”. גויס לצבא רוסיה במלחמת העולם הראשונה. ב-1921 עלה לארץ ישראל, הצטרף ל”גדוד העבודה” ועבד בבניין ובסלילת כבישים. בשנות העשרים פרסם את יצירותיו בכתב העת “הדים”. שימש כעורך הספרותי בהוצאות “מצפה” ו”הוצאת הקיבוץ המאוחד”, ובנוסף עסק בהוראה. תרגם כמה מיצירות המופת של הספרות הרוסית, וביניהן כתביהם של דוסטויבסקי, טולסטוי, פושקין, צ’כוב וטורגנייב – מה שזיכה אותו בפרס טשרניחובסקי בשנת 1952. פרסם סיפורים קצרים, שירים ועיבודי ספרות יהודית הסטורית. בנוסף עבד בתרגום מחזות עבור תיאטרון “הבימה”. נפטר בשנת 1975. בארכיונו האישי השמור במכון גנזים של אגודת הסופרים קיימות 3 חטיבות: אוספים, כתבי יד ומכתבים. בכתבי היד שמורות טיוטות לסיפוריו ולתרגומיו. ניתן למצוא, בין היתר, את הטיוטה לתרגומו לספר “הקוביוסטוס” לפיודור דוסטויבסקי ואת טיוטת התרגום ל”מעשה בת המלך המתה ושבעת הגמדים” לאלכסנדר פושקין. בחטיבת המכתבים נמצאות התכתבויות עם זאב יוסיפון, רבקה כצנלסון, זלמן שזר, אברהם אבן שושן ואחרים.
כתבי יד
מכתבים
