כבר בצעירותו נודע גרשון שופמן, יליד אורשה שברוסיה הלבנה, כאמן הסיפור הקצר, לצדו של ברנר וגנסין. שירת בצבא הרוסי בשנים 1902-1904, נמלט מהשירות הצבאי, והחל בפעילות ספרותית ענפה בלבוב: ביקורת, שירה, תרגום, עריכה ובעיקר כתיבת פרוזה. ב-1920 התחתן עם אתי פלנק, בת איכרים אוסטרית, והתיישב עמה בכפר האוסטרי ואצלסדורף. בסיפורים מתקופה זו תיאר את עליית הנאציזם באוסטריה. ב-1940 עלה עם אשתו ושני ילדיו לארץ ישראל וזכה לקבלת פנים נלהבת. המשיך בפעילותו הספרותית העשירה, זכה בפרסים רבים ובפרס ישראל בשנת 1956.